תנ"ך על הפרק - שמות כד - בכור שור

תנ"ך על הפרק

שמות כד

74 / 929
היום

הפרק

בניית המזבח, הקרבת הקרבנות, כריתת ברית עם ה', משה עולה לקבל את הלֻחֹת

וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואל משה אמר. קודם מתן תורה: עלה אל ה'. כמו שנאמר בוישמע יתרו ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר ויעל משה: ונגש משה לבדו. כמו שנאמר שהזהירם הק' של ליקרב להר ואח"כ בא משה וסיפר להם: ושתים עשרה מצבה. שתקן משה מצבה לכל שבט ושבט כמו שנאמר והגבלת את העם סביב שהיו ג' שבטים במזרח וג' במערב וג' בצפון וג' בדרום וי"ל כי שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב ומה שלא כרת כאן בין בתרי בהמה כמו במקום אחר להראות להם שאם לא יקיימו הברית יפרע מהם בדם לכך כרת בדם וכן הוא אומר (ויקרא כ,ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכן מפ' בהגדה ולכך נאמר נעשה ונשמע נעשה מה שמצוה עלינו ונשמע נקבל ברית כמו אם שמוע תשמעו דמתרגמינן אם קבלה תקבלון: וישלח את נערי בני ישראל. הבכורים זה היה בה' סיון כמו שאמרו רבות': ויעלו עולות. מספקא להו בחגיגה אי אילו עולות קאי אפרים דבסוף הפסוק אי עולות של כבשים היו ואע"ג דאיכא למ"ד דפשיטא ליה מ"מ לא ידענא היאך פשיטא ונקד עולות באתנחתא ולא דהיינו אפרים שבסוף הפסוק כדאמר ביומא לרב מספקא ליה לאיסא פשיטא ליה ונקדי' אתנחתא בעולות כי היכי דמצינו כי והכי דשמא האתנחתא מפסקת בין עולות לשלמים אע"ג דתרווייהו פרים ושמא אף בין פרים לכבשים: זרק על המזבח. קודם שקרא להם הדברים ולאחר שקרא להם זרק את החצי האחר על המזבח כדמת' אונקלוס: הנה דם הברית. נחלק לחציים הוא דם הברית וחלקתיו כי כן דרך כורתי ברית שחולקין ובין שני הבתרים הברית נכרת כדכתיב באברהם כשנכרת לו ברית בין הבתרים וכמו שכת' העגל אשר עברתם בין בתריו: כמעשה לבנת הספיר. שפר"א בלע"ז והוא כעין תכלת בלי"ב (bleu, blau) בלע"ז ולפי שאין הספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן סימן שהוא ניכר לכל: עצם השמים לטהר. שהוא נטהר מן העננים כדכתיב (איוב ל"ז) ורוח עברה ותטהרם: השמים. דומה לתכלת בלי"ב, ועוד דאיכא ספיר שהוא אדום כדכתיב (איכה ד') אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם והוא ייגינייצי"א גרנ"ט או רוב"י וזה כעצם השמים: ואל אצילי בני ישראל. [לא סמכם בידו כ"כ שלא יהו צריכין לאכול כדכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אלמא שנהנו מזיו השכינה אבל כ"כ לא נהנו שיכלו להתענות כמו שהתענה מ' יום ומ' לילה וכן כתב בפי' אבן עזרא משם יהודא קשטלין וכן אמר משם ר' ישעיה מטרנא הח"ר משה הגה"ה] ואל אצילי הבכורים לא שלח ידו כשנגלה להם הק' היו יראים מאד פן יוזקו כמו שאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו וכשראו שלא שלח עליהם ידו ולא הוזקו הקבילו פני שכינה בלא היזק ויאכלו וישתו כי היו שמחים הרבה: ויאמר ה' אל משה. זה היה אחר עשרת הדברות: ויעל משה. ויהושע נשאר אל רגלי ההר להמתין לו: ואל הזקנים אמר משה שבו. המתינו לנו לי וליהושע כי יהושע נתקרב אל ההר יותר מהזקנים ומאהרן וחור ולכך לא ידע במעשה העגל: מי בעל דברים. זהו שהוא רוצה להוציא מחבירו כי המחזיק לעולם שותק: אליהם. לפי הפשט לדון ורבות' אמרו יגש ראיה עליהם ומכאן אמרו כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה וכשאין תפוס זה אלא כמו זה ומספקא מילתא יעשו הדיינין שודא כמו שניהם תלמידי חכמים שניהם שכינים שניהם קרובים חלוקים והוא דליכא למיקם עלה דמילתא היום או למחר כל דאלים גבר משום דלא ליתי לזילותא דבי דינאי: מלכי עזרת השבטים, עשה באויבינו שפטים, ויהיו נזבחים ונשחטים, ולעמך הנמשכים והנמרטים, השפע דם ענב וחלב חטים, ובגדי צבעונין ותקון קישוטים, וכסף וזהב ורוב פשיטים, בסיימי אלה המשפטים.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך